נניח לרגע להשלכות הצפויות, אותן כאמור קשה מאוד לאמוד, ונלך אל הקרוב לנו. רק השבוע ספגו החסכונות שלנו מכה קשה בעקבות צעדו של טראמפ: קרנות הפנסיה שלנו, שמושקעות בבורסות העולם, ירדו בכמה אחוזים (נכון לרגע כתיבת הדברים). כלומר, רבים מאתנו ספגו פגיעה ישירה, גם אם רק על הנייר, בגובה של עשרות או אף מאות אלפי שקלים. אם יתברר שלא כצעקתה, הרי שגם עת התיקון תגיע, כך שאין לנו ממה להילחץ, אבל מה אם לא? מה אם אנחנו ניצבים בפתחו של כאוס?
החברה שלנו בנויה על כך שבסופו של דבר האדם הוא שלוקח אחריות על חייו. לחלקנו יש אמנם מקדמים משמעותיים, כמו למשל רקע משפחתי אמיד. לחלק אחר יש נסיבות מקילות, כמו רקע של מצוקה. רק שבסוף הכל מוכרח להתכנס לכך שגם ילד עשיר מסביון וגם ילד עני משיכון הרכבת בלוד (סליחה מתושבי שני היישובים על שהצבתי דווקא אותם משני צדי הסקאלה) יכולים להגיע לכל מקום.
דרכו של האחד להשכלה, לעסקים, לצבא או לפוליטיקה, עשויה להיות סוגה בשושנים, בעוד שהרזומה של האחר יצריך התמודדות עם תלאות ומכשולים. רק שבשורה התחתונה, גם הוא מוכרח להאמין שהוא מסוגל, שיש לו שליטה על גורלו. אחרת אנו דנים את עצמנו לתוהו ובוהו חברתי.
